לפעמים הצדדים מסכימים על הכל חוץ מדבר אחד. שותף יוצא ושניהם מסכימים שהוא יוצא, אבל לא מסכימים כמה מגיע לו. עסקה נסגרה ונשארה מחלוקת על התאמת המחיר. במקרים כאלה בוררות מלאה היא יותר ממה שצריך.
יש פתרון קצר יותר: הצדדים ממנים מומחה מוסכם, קובעים מראש שקביעתו תחייב אותם, ומסיימים.
מה זה מומחה מוסכם ומכריע
זה אדם ששני הצדדים בוחרים כדי להכריע בשאלה מקצועית מוגדרת. הם קובעים בהסכם מה בדיוק נמסר לו, ומסכימים מראש שהתוצאה סופית ומחייבת.
ההבדל מבוררות הוא בהיקף. בורר מנהל הליך שלם עם טענות, ראיות ופסק מנומק. מומחה מוסכם מקבל שאלה אחת, בודק, וקובע. זה קצר יותר, זול יותר, ופחות עימותי.
מתי זה מתאים
כששני הצדדים כבר הסכימו על העיקרון ונשאר לסגור מספר. שווי מניות של שותף יוצא. התאמת מחיר אחרי סגירת עסקה. חישוב תשלום שתלוי בביצועים. חלוקת רווחים שנויה במחלוקת. חישוב הלוואות בעלים והתחשבנות בין שותפים.
מתי זה לא מתאים: כשהמחלוקת היא על העובדות עצמן, כשצד טוען להפרה, או כשיש טענות שמצריכות שמיעת עדים. אז צריך בוררות.
מה חייב להופיע בהסכם המינוי
זה החלק שקובע אם ההכרעה תחזיק:
- מה בדיוק נמסר להכרעה. שאלה מנוסחת בצורה מדויקת. מחלוקות מאוחרות נולדות כמעט תמיד מניסוח רחב מדי.
- לפי אילו נתונים. אילו דוחות, לאיזה מועד, ומה קורה אם חסר מידע.
- שהקביעה סופית ומחייבת, ושאין עליה ערעור.
- מה קורה אם צד לא משתף פעולה ואינו מעביר חומר.
- מי נושא בעלות ואיך היא מתחלקת.
גילוי מלא, וזה לא פורמליות
לפני קבלת המינוי חייב המומחה לגלות כל קשר קודם עם מי מהצדדים או עם באי כוחם.
זה לא עניין של נימוס. בתי המשפט ביטלו חוות דעת של מומחה שמונה בהסכמת הצדדים, בגלל שלא גילה קשרים מקצועיים עם אחד הצדדים. כל העבודה ירדה לטמיון. גילוי מלא מראש הוא מה שמגן על ההכרעה כשמישהו ינסה לתקוף אותה.
למה רואה חשבון
השאלות האלה הן שאלות של שווי, של חישוב ושל פרשנות נתונים. הן נענות מתוך הדוחות ומתוך הבנה של איך העסק באמת עובד.
המשרד עוסק בהערכות שווי, במיזוגים ורכישות ובחוות דעת מומחה לבתי משפט, ומשמש כמומחה מוסכם וכבורר במחלוקות עסקיות.